טראמפ וישראל
עם 312 אלקטורים וסיכוי לרוב בשני בתי הקונגרס, טראמפ חוזר לשלטון. המשמעויות הפוליטיות והשלכות הניצחון על ישראל
זהו שחר של דון חדש. שמונה שנים אחרי שניצח, כנגד כל הסיכויים, את הילארי קלינטון, דונלד טראמפ עשה זאת שוב ובגדול, הפעם מול קמלה האריס. פעם נוספת טראמפ ניצח בשם היורמים, הדחויים, הבזויים והמושתקים, אל מול מועמדת ממסדית שניסתה להעמיד פני מועמדת שינוי. האריס יכולה להעמיד פנים כמה שתרצה שהיא מייצגת שינוי בהיותה אישה שחורה (ולא רק אישה כמו הילארי קלינטון), אך היא המייצגת הבוטה ביותר של הממסדיות הדמוקרטית בצורתה הכעורה ביותר, לאחר שמונתה במהירות בעקבות שנים של הכחשות על מצבו הקוגניטיבי של ביידן.
מערכת הבחירות נפתחה רשמית בעימות מול ביידן, שכמעט וסיים אותן על המקום כשכל העולם ראה בדיוק מה מצבו של הנשיא. בעקבות זאת הגיעה הכתרתה המהירה של האריס, יחד עם הבחירה בטים וולץ כמועמד לסגן. טראמפ מצדו בחר לסגנו את ג'יי די ואנס, סנאטור צעיר מאוהיו, שמוצאו ממה שמכונה "זבל לבן" – שם גנאי ללבנים ממעמד נמוך בעיקר בדרום ובמערב התיכון. למרות האופן שבו מונתה האריס ולמרות ניסיון ההתנקשות הכושל בטראמפ, הבחירות הוצגו כצמודות לאורך רוב הקמפיין, שעכשיו מתברר כמוצלח ביותר של טראמפ אי פעם.
התוצאות הסופיות טרם התקבלו, אך על פי המדגמים, טראמפ לא רק שחזר את הסחף הרפובליקני שהוביל לפני שמונה שנים, אלא אף התעלה עליו: במדינות המפתח טראמפ ניצח בענק בחבר האלקטורים עם הובלה במישיגן, ג'ורג'יה, פנסילבניה, והיפוך של נבאדה, שמשנת 2008 הצביעה דמוקרטית. גם באריזונה המתנדנדת על 11 האלקטורים שלה טראמפ צפוי לנצח, ובסך הכל צפוי לזכות ב-312 אלקטורים, שישה אלקטורים יותר ממה שהיו לו לפני שמונה שנים.
אבל טראמפ לא מנצח רק באלקטורים, אלא מוביל סחף גם בסנאט ובבית הנבחרים: בסנאט הרפובליקנים צפויים להשיג רוב שאבד להם מאז 2018, עם כמה התמודדויות מרתקות.
המשמעות של כל הניצחונות הללו ברורה: אם התחזיות נכונות, לרפובליקנים צפויות שנתיים של מים נוחים לנווט בהם מבחינה פוליטית. רוב בסנאט משמעותו מינויים קלים לבית המשפט העליון, שבו הרוב השמרני שהבטיח טראמפ בקדנציה הראשונה יישמר, מינוי האנשים שירצה לקבינט, ורוב נוח להסכמים וצעדים שונים שדורשים את אישור הקונגרס כמו הורדת מיסים.
עבור ישראל, רוב רפובליקני יחד עם בית לבן רפובליקני מסמנים שנתיים לפחות של פריחה ביחסים אחרי שנתיים של יחסים מתוחים מול ממשל ביידן, וכן שינוי מדיניות ברור של וושינגטון ביחס לאיראן והחמאס.
מקור: עומר אריכא | מידה
Trump et Israël
Avec 312 grands électeurs et la possibilité d’obtenir la majorité dans les deux chambres du Congrès, Trump revient au pouvoir. Quelles sont les significations politiques et les conséquences de cette victoire pour Israël ?
C’est l’aube d’une ère nouvelle. Huit ans après avoir battu, contre toute attente, Hillary Clinton, Donald Trump a récidivé en grand, cette fois-ci, contre Kamala Harris. Une fois de plus, Trump a gagné au nom de tous ceux qui sont rejetés, méprisés et réduits au silence, face à un candidat de la caste dirigeante qui tentait de se faire passer pour un candidat au changement. Harris peut prétendre autant qu’elle le veut qu’elle représente le changement du fait que c’est une femme noire (et pas seulement une femme comme Hillary Clinton), mais elle représente sans aucun doute la caste dirigeante démocrate dans ce qu’elle a de pire, ayant été rapidement nommée après des années de déni sur l’état cognitif de Biden.
La campagne électorale s’est officiellement ouverte par une confrontation avec Biden, qui a failli y mettre fin sur-le-champ lorsque le monde entier a vu clairement combien l’état mental du président s’était détérioré. À la suite de ce constat, on a assisté à la prompte désignation de Harris, ainsi qu’au choix de Tim Waltz comme candidat adjoint.
De son côté, Trump a choisi comme candidat à la vice-présidence JD Vance, un jeune sénateur de l’Ohio, originaire de ce que l’on appelle les ‘white trash’, un nom péjoratif pour désigner les Blancs des classes inférieures, principalement dans le Sud et le Midwest.
Malgré la façon dont Harris a été nommée et malgré l’échec de deux tentatives d’assassinat contre Trump, la concurrence semblait très serrée pendant la majeure partie de la campagne, qui se révèle désormais comme celle qui fut la plus réussie de la part de Trump.
Les résultats définitifs ne sont pas encore connus, mais selon les modèles, Trump a non seulement entraîné la dérive républicaine qu’il avait engagée en 2016, mais il l’a même accélérée : dans les États clés, Trump a largement gagné au Collège électoral avec une avance dans le Michigan, la Géorgie, la Pennsylvanie et un renversement du Nevada qui depuis 2008 votait systématiquement pour les Démocrates. Même en Arizona, qui compte 11 grands électeurs, Trump devrait gagner, et au total, il devrait avoir 312 grands électeurs, soit six de plus qu’il y a huit ans.
Mais Trump ne gagne pas seulement sur le terrain des grands électeurs, il remporte également une série de victoires au Sénat et à la Chambre des Représentants : au Sénat, les Républicains devraient remporter la majorité qu’ils avaient perdue en 2018, grâce à des affrontements menés de haute lutte.
La signification de toutes ces victoires est claire : si les prévisions s’avèrent exactes, les Républicains auront deux années où ils pourront aisément mettre en œuvre leur politique. Une majorité au Sénat facilitera les nominations à la Cour suprême, où sera préservée la majorité conservatrice promise par Trump lors du premier mandat, la nomination des personnes qu’il souhaite dans son administration et une majorité confortable pour divers accords et mesures qui nécessitent l’approbation du Congrès, comme la réduction des impôts.
En ce qui concerne Israël, une majorité républicaine au Congrès et une Maison Blanche républicaine laissent entrevoir au moins deux années de relations florissantes après deux années de relations tendues avec l’administration Biden, ainsi qu’un net changement dans la politique de Washington à l’égard de l’Iran et du Hamas.
Source : Omer Arikha (Midda)