שואה
הסתר פנים
א-לי א-לי למה עזבתני (תהלים כ"ב, ב')
"ר"ב רבינוביץּ בעל "בינת נבונים
למרות שידענו כל זאת, ולמרות שידענו שכל זאת באתנו מאת ה', ולמרות שהיינו מוכנים אחרי איוב לומר, 'גם את הטוב נקבל מאת הא לקים ואת הרע לא נקבל?' (איוב ב', י), למרות זאת בלבנו לא השלמנו עם זה. כי יכולנו לקבל גזירת א לוקים, אבל לא יכולנו להשלים עם ההרגשה שהנה השלכנו מפניו להיותנו להפקר ולמרמס. כאילו הסיר פניו ממנו ואינו רוצה לדעת מה קורה לנו, כאילו אחרי שמסר אותנו ביד אויבינו הפך עלינו עורף, בלי להסתכל במה שהאויבים הללו עוללים לנו.
תפילותינו לא נתקבלו, ועל כל צעקותינו לא נענינו. הרגשה כזאת של השלכה מאת פניו לא יכולנו בשום אופן להתגבר עליה. גם דור המלך במזמור הנ"ל, אחרי שמצהיר אמונים בדבקותו בה' על כל מה שבאה עליו, צועק ואומר, 'למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו' (תהילים מ"ד, כה). איך אפשר? צעקנו בלבנו. תפילותינו אינן מתקבלות, הטובים שבתוכינו נפגעים על ידי המשחית, הצדיקים והחכמים שבתוכנו הופכים לאפר במשרפות האש, היו כלא היו, המוני בני ישראל מפרפרים בין החיים והמוות, 'מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה' (דברים ל"ב, כה), בכל יום עם ישראל הולך ונתמעט באלפיו וברבבותיו, ערים שלימות מתרוקנות מתושביהם, קהלות הקודש נעלמות אחת לאחת מיום ליום, מבלי להשאיר שריד ופליט.
קהלות קודש שהיו מבצרי התורה נופלות וקורסות, והן הראשונות לחורבן. דוקא משום שהם בני תורה, ודוקא משום שצלם א לוקים ניכר בהם, במנהגיהם ובלבושיהם, בזקניהם ובפיאותיהם בציציותיהם ובתפיליהם, הםהראשונים למות במיתות משונות, מתוך מכות אכזריות. וכבר אמרו חז"ל, שבכה רב יוסף ואמר, האם עד כדי כך הצדיקים כאין נחשבו, דוקא הם יהיו הראשונים למוות? (בבא קמא ס.). כל זה נתן לנו הרגשה שהקב"ה הסתיר פניו ממנו, וסילק ידיעתו מכל הנעשה לנו. איננו עוקב כלל (ח"ו) אחרי מה שמעוללים לנו המשחיתים שניתנה להם הרשות.
בכל זה לא יכולנו להשלים בשום אופן. נחרדנו עד העצמות בקראנו בתורה: 'וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים, והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין א לקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה'
לגבי העתיד לבוא לא היה בליבנו שום ספק. היינו בטוחים שיתגלה ה' כמציל וכמושיע וכגואל ישראל. אנחנו היינו בטוחים, כפי שכתבנו למעלה, שמה שקורה לנו אינו מקרה חורג בלבד, אלא כל זה הוא המשך של דברי הברית בין הבתרים, וכל הגלויות אינן אלא המשך של הגלות השרשית של מצרים, כדברי זקני הגה"ק בעל בני יששכר זי"ע. היינו בטוחים בישועה, כי כבר היה לעולמים וכך גם יהיה בדורות הבאים עד קץ הימין, שגזירות באות ובסוף הקב"ה חוזר ומרחם על עמו ישראל. וכפי שזכרנו למעלה, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם...
Shoah
Hester Panim - Dissimulation de la FACE
Mon DIEU, Mon DIEU,
Pourquoi m'as-tu abandonné?
Psaume 32, 2
Bien que nous savions tout cela, bien que nous savions que tous les malheurs qui nous accablaient venaient de l’ÉTERNEL, et bien que nous étions prêts à dire comme Job : « Devrions-nous accepter seulement le bien de ELOKIM, et ne pas accepter le mal ? » (Job 2, 10). ; malgré cela, au fond de notre cœur nous ne pouvions l’admettre. Car nous pouvions accepter le Décret de ELOKIM, mais nous ne pouvions pas admettre l’impression qu’Il nous avait rejetés pour être abandonnés et écrasés. Comme s’Il avait détourné Sa FACE de nous et qu’Il ne voulait plus savoir ce qui nous arrive ; comme si, après nous avoir livrés à nos ennemis, Il avait détourné Son REGARD, sans se soucier des atrocités que ces ennemis commettaient contre nous.
Nos prières n’étaient pas acceptées, et nos cris restaient sans réponse. Nous ne pouvions surmonter cette impression qu’Il nous avait rejetés. Même le roi David – après avoir déclaré sa confiance absolue en l’ÉTERNEL malgré tout ce qui lui arrivait – suppliait et disait : « Pourquoi dérobes-Tu Ta FACE, oublies-Tu notre misère et notre oppression? » (Psaume 44, 25).
Comment tout cela est-il devenu possible ? Nos cris viennent du fond de notre cœur, nos prières restent sans réponse. Les meilleurs parmi nous sont frappés par les assassins. Les Tsaddikim et les Sages parmi nous sont réduits en cendre dans les brasiers : ils sont comme s’ils n’avaient jamais existé. Un grand nombre de Bnei Israël frémissent d’angoisse entre la vie et la mort : « Au dehors, l’épée fait des ravages, au dedans, c’est la terreur » (Deutéronome 32, 25). Chaque jour, le Peuple d’Israël s’amoindrit de plus en plus, par milliers et dizaines de milliers. Des villes entières se vident de leurs habitants. Chaque jour, de Saintes Communautés disparaissent les unes après les autres sans laisser ni rescapé ni survivant. Elles qui étaient de véritables forteresses de la Tora s’effondrent et disparaissent ; elles sont parmi les premières à être exterminées. Justement par ce que sont des Sages de la Tora, parce que l’IMAGE DE ELOKIM est reconnaissable en eux, dans leurs coutumes et leurs vêtements, dans leurs barbes et leurs Péot, dans leur Tsitsit et leurs prières, ils sont les premiers à mourir dans des conditions épouvantables sous l’effet des supplices sans pitié qui leur sont infligés. C’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : ‘Rav Yossef s’interrogeait en pleurant : les Tsaddikim ont-ils donc si peu d'importance pour être les premiers à mourir ?’ (Bava Kama 60a).
Tout cela nous donnait l’impression que l’ÉTERNEL nous avait dissimulé Sa FACE, et qu’Il ne voulait pas savoir tous les malheurs qui nous arrivaient. Comme s’Il ne s’intéressait pas aux atrocités auxquelles les assassins se livraient contre nous, parce que tout leur était permis. Nous ne pouvions pas l’admettre. Tous nos os tremblaient lorsque nous lisions dans la Tora : « Ma Colère s’enflammera contre lui ; en ce jour Je les abandonnerai, Je leur cacherai Ma FACE, il sera dévoré ; nombre de maux et d’angoisses l’assailliront Alors, il se dira en ce jour : ‘n’est-ce pas parce que DIEU n’est plus au milieu de moi que ces malheurs m’ont atteint ?’ Et Moi, en ce jour-là Je dissimulerai Ma FACE pour tout le mal qu’il a fait » (Devarim 31, 17-18).
En ce qui concerne le Monde qui vient, il n’y avait aucun doute dans notre cœur. Nous étions certains que l’ÉTERNEL finira par se révéler en tant que Sauveur d’Israël. Nous étions certains que ce qui nous arrivait n’était pas seulement un cas particulier : tout cela s’inscrivait dans la continuité des Paroles de l’Alliance ‘entre les morceaux’. Et tous les exils n’étaient que la continuité de l’exil initial en Egypte. Nous étions certains que nous serions sauvés, car cela s’était déjà produit par le passé et cela aura lieu dans les prochaines générations jusqu’à la fin des temps ; parce que les Décrets Divins arrivent et, à la fin, l’ÉTERNEL a pitié de Son Peuple Israël. Et comme nous l’avons rappelé ci-dessus, ils se dressent contre nous pour nous anéantir, mais l’ÉTERNEL finira par nous sauver de leurs griffes.
